החלטה בתיק רע"פ 4048/05

           ביום 4.3.03 הוגש לבית-המשפט לתעבורה ברמלה כתב אישום כנגד המבקש, המייחס לו עבירות תעבורה שונות, בניגוד לסעיפים 67, 62(2), 38(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), ובניגוד לתקנות 22(א), 37 ו-36(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות) וסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל-1970.

           לפי הנטען בכתב האישום, נהג המבקש בתאריך 3.10.01 בשעה 02:20 או בסביבותיה, בזמן היותו פסול נהיגה, וזאת לאחר שרישיונו נפסל בתאריך ה-9.5.01 בבית-המשפט לתעבורה ברמלה. המבקש נהג בנסיבות אלו ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, ויתרה מזאת, נהג המבקש נהיגה רשלנית, חצה קו הפרדה רצוף, לא ציית לאור אדום ברמזור ואף נסע בניגוד לכיוון התנועה.

           בית-המשפט לתעבורה ברמלה (כבוד השופטת ר' טאובר), לאחר שמיעת הראיות, הרשיע את המבקש בעבירות בהן הואשם, וגזר עליו עונש מאסר בן שישה חודשים לריצוי בעבודות שרות, תוך הפעלת מאסר על תנאי בן חודשיים, לריצוי באופן חופף. בנוסף, גזר בית-המשפט על המבקש שמונה חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, פסילת רישיונו לתקופה בת שנתיים מום גזר-הדין וקנס בסך של 2,000 ש"ח.

           על הכרעת-הדין וגזר-הדין של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

           בערעורו טען המבקש, כי שגה בית-המשפט לתעבורה בכך שהרשיעו, שכן אשמתו לא הוכחה ברמה הנדרשת בפלילים. לחילופין, טען המבקש, כי העונש אשר נגזר עליו חמור מדי. 

           בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר) דחה את הערעור וציין, כי סיפורו של המבקש איננו מתקבל על הדעת ומנוגד לכל היגיון.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר בגדרה חוזר המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי. בנוסף, טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי כאשר התעלם מן הספק העולה מגרסתו לגבי זהות הנהג, שכן אין כל תימוכין בעדות יתר השוטרים, כי המבקש הוא זה שנהג. לחילופין, בנוגע לעניין גזר-הדין אשר הוטל עליו, טוען המבקש בדומה לטענותיו בפני בית-המשפט המחוזי, כי העונש חמור יתר על המידה וכי יש להקל בו משמעותית.

           מנגד, המשיבה תומכת יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, אין כל נסיבות מיוחדות בעניינו של המבקש, המצדיקות מתן רשות ערעור.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הלכה היא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת ונתונה למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, ואשר חורגת מעניינם הספציפי של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מנסיבות העניין הספציפיות של המבקש, והלה אף לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123).

           דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. מקביעותיו של בית-המשפט לתעבורה כמו גם מקביעתו של בית-המשפט המחוזי עולה, כי טענות הצדדים נבחנו על רקע נסיבות הפרשה ונשקלו היטב. בבחינתי את הכרעות אלו, לא מצאתי בענייננו כל מקרה חריג או טעות כזו, אשר יצדיקו את התערבותו של בית-משפט זה.

           אשר לטענת המבקש בדבר גרסתו והספקות אשר צריכה היא לעורר, כמו גם שאר טענותיו הנוגעות לעדויות השוטרים וכדומה, כידוע, הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי מהימנות שנקבעו על -ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה והתרשמה מן העדויות שהובאו בפניה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, וכאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותה (ראו ע"פ 522/84 סביחאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 551; ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(1) 2. בענייננו, הגעתי לכלל מסקנה, כי המקרה שבפני אינו נמנה על אותם מקרים חריגים, המצדיקים התערבות כזו.    

           אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

           ניתנה היום, י"ז באייר תשס"ה (26.5.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: